פסק-דין בתיק ת"א 45-10

1.         בפני תביעה לסילוק יד של הנתבע מדירה שבבעלות התובעת, המצוי בקומת קרקע בצד מזרח בבניין המצוי ברח' שומרי אמונים 7 בירושלים (להלן - "המושכר") .

2.          התביעה הוגשה בהליך של תא"ח לפי פרק ט"ז 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן-"התקנות") והועברה לפי החלטה מיום 9.6.10 שניתנה ע"י המותב הקודם מפי כב' השופטת מירית מי-דן פורר, להליך אזרחי רגיל.

3.         שמעתי את העדויות מטעם התובעת וכן שמעתי את עדי הנתבע. הנתבע, ביקש בתום ישיבת ההוכחות מיום 16.10.12 כי תיקבע ישיבת הוכחות נוספת לשמיעת שני עדים נוספים מטעמו ונעתרתי לבקשתו, כאמור בהחלטתי מאותו מועד. למרות זאת , לא טרח הנתבע להתייצב לאותה ישיבה והוריתי לצדדים להגיש סיכומים בכתב. 

            התובעת, הגישה את סיכומיה ואילו הנתבע , לא הגיש את הסיכומים מטעמו במועד ועד היום. משכך, בקשה התובעת כי יינתן פסק דין ויינתן לה הסעד המבוקש, לפינוי הנתבע מהמושכר.

4.         סעיף 160(ד) לתקנות קובע: "צד שלא הגיש את סיכומיו , דינו כבעל דין שלא התייצב לדיון,  מלבד אם קבע בית משפט אחרת". סעיף 157(2) לתקנות בדבר אי התייצבות לדיון קובע: " התייצב תובע ואילו הנתבע לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי , רשאי התובע שהוכיח את תביעתו עד כמה שחובת הראיה עליו ואז יהא זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר" .

              אי הגשת סיכומים, אין בו משום הודאה בטענות התובע ולפיכך, יש לבחון אם התובע עמד בנטל להוכיח את טענותיו (ראו בספרו של ד"ר י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה 7, 1995, עמ' 49).  

            בעניינינו, הנתבע לא התייצב לישיבת ההוכחות שנקבעה כבקשתו ואף לא הגיש את סיכומיו ומשכך, בחנתי את הראיות שהובאו ע"י הצדדים ועיינתי בסיכומי התובעת.

טענות הצדדים:

5.       התובעת טוענת כי המקרקעין בהם מצוי המושכר, הם בבעלותה והיא מי שהשכירה את המושכר בעבר, לפני פלישת הנתבע אליו, לצדדי ג'.

6.         התובעת הוסיפה וטענה כי המושכר, לא הושכר מעולם על ידה לנתבע כי אם הושכר לעמרם וחנה בזאנסון (להלן-"בזאנסון") אשר תקופת השכירות שלהם, אמורה היתה להסתיים לפי הסכם שכירות שנחתם בינה וביניהם , רק בסוף שנת 2009 . עוד בטרם הסתיימה תקופת השכירות של בזאנסון הם פינו את המושכר ללא הודעה מוקדמת לתובעת. אי אז, התברר לה בתחילת שנת 2010 , כי הנתבע פלש למושכר לאחר שמשפחת בזאנסון פינתה אותו מבלי שקיבל רשות לכך ממנה או מנציג מוסמך ומורשה מטעמה להשכירו לנתבע. משלא נענה הנתבע לדרישתה ממנו לסלק את ידו מהמושכר, הוגשה התביעה.

7.         הנתבע טען בכתב ההגנה כי המושכר ניתן במתנה למרדכי ראטה, נכדו של האדמו"ר אברהם ראטה (להלן-"האדמו"ר") שהוא בעל מניות ובעל שליטה אצל התובעת. המתנה, ניתנה לרגל נישואיו של הנכד מרדכי, שהתגורר במושכר במשך מס' שנים עד להשכרתו לאחרים ובכלל זה למשפחת בזאנסון. לאור האמור, אין לתובעת זכות כלשהי במושכר. לדידו, בתום השכירות של בזאנסון, המושכר הושכר ע"י מרדכי ראטה לחברת מ. לוי קאר בע"מ, שאשתו של הנתבע היא בעלת שליטה בה. השכירות, היתה לצורך ניהול משרדיה של החברה , לוי קאר בע"מ. לפיכך טען הנתבע להעדר יריבות בינו ובין התובעת בהיעדר זכויות של התובעת במושכר ומשנחתם הסכם שכירות עם חברת  מ. לוי קאר בע"מ . 

8.         התובעת, הכחישה את דבר זכותו של מרדכי ראטה במושכר וטענה כי הנתבע ומשפחתו, מתגוררים במושכר ללא זכות לפי הדין.  

דיון ומסקנות:

9.         שמעתי את עדותה של ברכה ראטה מטעם התובעת לפיה היא מורשית חתימה ומנהלת אצל התובעת (נספח א' לכתב התביעה). מעדותה למדתי כי היא מורשית לטפל בעניין הנכסים שבבעלות התובעת ומשמשת גם כמנכ"ל התובעת (עמ' 11-12).

             מעיון בנסח רישום המקרקעין בהם מצוי המושכר עולה כי הם בבעלותה של התובעת (נספח ג' לכתב התביעה). הנתבע מצדו, לא הוכיח כי נרשמה בעלותו של מרדכי ראטה במושכר ואף לא הציג רישום של הערת אזהרה לטובת מרדכי ראטה. לא עלה גם בידיו, להוכיח קיומו של הסכם מתנה בין התובעת ומרדכי ראטה אף שהמתנה, טעונה מסמך בכתב בהיותה במקרקעין וכן, הוא לא הציג התחייבות של האדמו"ר למתן המושכר במתנה לנכדו, מרדכי על מנת שיהא בידי האחרון להשכירו לחברת מ. לוי קאר בע"מ.   

10.        הנתבע טען אמנם כי המושכר, הושכר לחברת י. לוי קאר בע"מ (עמ' 10 לנספחים לכתב ההגנה ) אך בד בבד טען כי מרדכי ראטה השכיר לו את המושכר (סעיף 26 לכתב ההגנה)  כדבריו: "בכסף מלא, בתום לב ובתמורה" . מתצהירו ומעדותו של הנתבע עולה כי הוא ומשפחתו מתגוררים במושכר וכי השימוש, הוא לאו דווקא לניהול עסקה של חברת לוי קאר בע"מ , שהנתבע ביקש להוכיח את זכותו במושכר מכוח ההסכם שנחתם עמה (סעיף 17 לכתב ההגנה ) ומבלי שהיה בידו להציג הסכם שכירות אחר בינו ובין מרדכי ראטה. 

11.        בהסכם השכירות עם חב' לוי קאר בע"מ נקבע כי תקופת השכירות היא למשך 12 חודשים קרי: עד יום כ"ט טבת תשע"א . לא היה בידי הנתבע, להציג הארכה של הסכם השכירות בהיעדר תצהיר והתייצבות להעיד של מי מטעם חברת לוי קאר בע"מ שהיה בידו להביאו בנקל בהתחשב בשליטת אשתו של הנתבע בחברה.

            בנוסף, לא טרח הנתבע להגיש תצהיר או להזמין לעדות את מרדכי ראטה על מנת להוכיח את מקור זכותו להתגורר במושכר משלא הוארכה תקופת השכירות של חב' לוי קאר בע"מ ואף לא הוכח כי ניתנה לנתבע הרשאה , כמצוות סעיף 7 לחוזה השכירות של חב' לוי קאר בע"מ עם מרדכי ראטה, להעברת השכירות לנתבע. יתירה מכך, לא הוכח בראיות הנתבע כי ניתנה לו רשות ע"י מרדכי ראטה להתגורר במושכר בהיעדר הסכם שכירות בינו ובין התובעת לפי דבריו ( עמ' 23 שורה 23) . אי הזמנתו של מרדכי ראטה להעיד, בהיותה עדות רלוונטית להוכחת הגנתו של הנתבע, פועלת לרעת הנתבע שכן, חזקה עליו שהיה מזמינו להעיד, אילו עדותו היה בה כדי לתמוך בגרסתו.   

12.        עדותו של הנתבע, הייתה רצופה בסתירות ולא עשתה עלי רושם מהימן בנוגע ליחסים החוזיים שנקשרו לכאורה בינו ובין מרדכי ראטה בנוגע למושכר.